תנ"ך על הפרק - ישעיה סו - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

ישעיה סו

400 / 929
היום

הפרק

כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הַשָּׁמַ֣יִם כִּסְאִ֔י וְהָאָ֖רֶץ הֲדֹ֣ם רַגְלָ֑י אֵי־זֶ֥ה בַ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר תִּבְנוּ־לִ֔י וְאֵי־זֶ֥ה מָק֖וֹם מְנוּחָתִֽי׃וְאֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ יָדִ֣י עָשָׂ֔תָה וַיִּהְי֥וּ כָל־אֵ֖לֶּה נְאֻם־יְהוָ֑ה וְאֶל־זֶ֣ה אַבִּ֔יט אֶל־עָנִי֙ וּנְכֵה־ר֔וּחַ וְחָרֵ֖ד עַל־דְּבָרִֽי׃שׁוֹחֵ֨ט הַשּׁ֜וֹר מַכֵּה־אִ֗ישׁ זוֹבֵ֤חַ הַשֶּׂה֙ עֹ֣רֵֽף כֶּ֔לֶב מַעֲלֵ֤ה מִנְחָה֙ דַּם־חֲזִ֔יר מַזְכִּ֥יר לְבֹנָ֖ה מְבָ֣רֵֽךְ אָ֑וֶן גַּם־הֵ֗מָּה בָּֽחֲרוּ֙ בְּדַרְכֵיהֶ֔ם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶ֖ם נַפְשָׁ֥ם חָפֵֽצָה׃גַּם־אֲנִ֞י אֶבְחַ֣ר בְּתַעֲלֻלֵיהֶ֗ם וּמְגֽוּרֹתָם֙ אָבִ֣יא לָהֶ֔ם יַ֤עַן קָרָ֙אתִי֙ וְאֵ֣ין עוֹנֶ֔ה דִּבַּ֖רְתִּי וְלֹ֣א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּעֲשׂ֤וּ הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וּבַאֲשֶׁ֥ר לֹֽא־חָפַ֖צְתִּי בָּחָֽרוּ׃שִׁמְעוּ֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה הַחֲרֵדִ֖ים אֶל־דְּבָר֑וֹ אָמְרוּ֩ אֲחֵיכֶ֨ם שֹׂנְאֵיכֶ֜ם מְנַדֵּיכֶ֗ם לְמַ֤עַן שְׁמִי֙ יִכְבַּ֣ד יְהוָ֔ה וְנִרְאֶ֥ה בְשִׂמְחַתְכֶ֖ם וְהֵ֥ם יֵבֹֽשׁוּ׃ק֤וֹל שָׁאוֹן֙ מֵעִ֔יר ק֖וֹל מֵֽהֵיכָ֑ל ק֣וֹל יְהוָ֔ה מְשַׁלֵּ֥ם גְּמ֖וּל לְאֹיְבָֽיו׃בְּטֶ֥רֶם תָּחִ֖יל יָלָ֑דָה בְּטֶ֨רֶם יָב֥וֹא חֵ֛בֶל לָ֖הּ וְהִמְלִ֥יטָה זָכָֽר׃מִֽי־שָׁמַ֣ע כָּזֹ֗את מִ֤י רָאָה֙ כָּאֵ֔לֶּה הֲי֤וּחַל אֶ֙רֶץ֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד אִם־יִוָּ֥לֵֽד גּ֖וֹי פַּ֣עַם אֶחָ֑ת כִּֽי־חָ֛לָה גַּם־יָלְדָ֥ה צִיּ֖וֹן אֶת־בָּנֶֽיהָ׃הַאֲנִ֥י אַשְׁבִּ֛יר וְלֹ֥א אוֹלִ֖יד יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אִם־אֲנִ֧י הַמּוֹלִ֛יד וְעָצַ֖רְתִּי אָמַ֥ר אֱלֹהָֽיִךְ׃שִׂמְח֧וּ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֛ם וְגִ֥ילוּ בָ֖הּ כָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ שִׂ֤ישׂוּ אִתָּהּ֙ מָשׂ֔וֹשׂ כָּל־הַמִּֽתְאַבְּלִ֖ים עָלֶֽיהָ׃לְמַ֤עַן תִּֽינְקוּ֙ וּשְׂבַעְתֶּ֔ם מִשֹּׁ֖ד תַּנְחֻמֶ֑יהָ לְמַ֧עַן תָּמֹ֛צּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּ֖ם מִזִּ֥יז כְּבוֹדָֽהּ׃כִּֽי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִ֣י נֹטֶֽה־אֵ֠לֶיהָ כְּנָהָ֨ר שָׁל֜וֹם וּכְנַ֧חַל שׁוֹטֵ֛ף כְּב֥וֹד גּוֹיִ֖ם וִֽינַקְתֶּ֑ם עַל־צַד֙ תִּנָּשֵׂ֔אוּ וְעַל־בִּרְכַּ֖יִם תְּשָׁעֳשָֽׁעוּ׃כְּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר אִמּ֖וֹ תְּנַחֲמֶ֑נּוּ כֵּ֤ן אָֽנֹכִי֙ אֲנַ֣חֶמְכֶ֔ם וּבִירֽוּשָׁלִַ֖ם תְּנֻחָֽמוּ׃וּרְאִיתֶם֙ וְשָׂ֣שׂ לִבְּכֶ֔ם וְעַצְמוֹתֵיכֶ֖ם כַּדֶּ֣שֶׁא תִפְרַ֑חְנָה וְנוֹדְעָ֤ה יַד־יְהוָה֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו וְזָעַ֖ם אֶת־אֹיְבָֽיו׃כִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ בָּאֵ֣שׁ יָב֔וֹא וְכַסּוּפָ֖ה מַרְכְּבֹתָ֑יו לְהָשִׁ֤יב בְּחֵמָה֙ אַפּ֔וֹ וְגַעֲרָת֖וֹ בְּלַהֲבֵי־אֵֽשׁ׃כִּ֤י בָאֵשׁ֙ יְהוָ֣ה נִשְׁפָּ֔ט וּבְחַרְבּ֖וֹ אֶת־כָּל־בָּשָׂ֑ר וְרַבּ֖וּ חַֽלְלֵ֥י יְהוָֽה׃הַמִּתְקַדְּשִׁ֨ים וְהַמִּֽטַּהֲרִ֜ים אֶל־הַגַּנּ֗וֹת אַחַ֤ראחדאַחַת֙בַּתָּ֔וֶךְ אֹֽכְלֵי֙ בְּשַׂ֣ר הַחֲזִ֔יר וְהַשֶּׁ֖קֶץ וְהָעַכְבָּ֑ר יַחְדָּ֥ו יָסֻ֖פוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃וְאָנֹכִ֗י מַעֲשֵׂיהֶם֙ וּמַחְשְׁבֹ֣תֵיהֶ֔ם בָּאָ֕ה לְקַבֵּ֥ץ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֖ם וְהַלְּשֹׁנ֑וֹת וּבָ֖אוּ וְרָא֥וּ אֶת־כְּבוֹדִֽי׃וְשַׂמְתִּ֨י בָהֶ֜ם א֗וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֣י מֵהֶ֣ם ׀ פְּ֠לֵיטִים אֶֽל־הַגּוֹיִ֞ם תַּרְשִׁ֨ישׁ פּ֥וּל וְל֛וּד מֹ֥שְׁכֵי קֶ֖שֶׁת תֻּבַ֣ל וְיָוָ֑ן הָאִיִּ֣ים הָרְחֹקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר לֹא־שָׁמְע֤וּ אֶת־שִׁמְעִי֙ וְלֹא־רָא֣וּ אֶת־כְּבוֹדִ֔י וְהִגִּ֥ידוּ אֶת־כְּבוֹדִ֖י בַּגּוֹיִֽם׃וְהֵבִ֣יאוּ אֶת־כָּל־אֲחֵיכֶ֣ם מִכָּל־הַגּוֹיִ֣ם ׀ מִנְחָ֣ה ׀ לַֽיהוָ֡ה בַּסּוּסִ֡ים וּ֠בָרֶכֶב וּבַצַּבִּ֨ים וּבַפְּרָדִ֜ים וּבַכִּרְכָּר֗וֹת עַ֣ל הַ֥ר קָדְשִׁ֛י יְרוּשָׁלִַ֖ם אָמַ֣ר יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֣ר יָבִיאוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־הַמִּנְחָ֛ה בִּכְלִ֥י טָה֖וֹר בֵּ֥ית יְהוָֽה׃וְגַם־מֵהֶ֥ם אֶקַּ֛ח לַכֹּהֲנִ֥ים לַלְוִיִּ֖ם אָמַ֥ר יְהוָֽה׃כִּ֣י כַאֲשֶׁ֣ר הַשָּׁמַ֣יִם הַ֠חֳדָשִׁים וְהָאָ֨רֶץ הַחֲדָשָׁ֜ה אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י עֹשֶׂ֛ה עֹמְדִ֥ים לְפָנַ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה כֵּ֛ן יַעֲמֹ֥ד זַרְעֲכֶ֖ם וְשִׁמְכֶֽם׃וְהָיָ֗ה מִֽדֵּי־חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחָדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ יָב֧וֹא כָל־בָּשָׂ֛ר לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְפָנַ֖י אָמַ֥ר יְהוָֽה׃וְיָצְא֣וּ וְרָא֔וּ בְּפִגְרֵי֙ הָאֲנָשִׁ֔ים הַפֹּשְׁעִ֖ים בִּ֑י כִּ֣י תוֹלַעְתָּ֞ם לֹ֣א תָמ֗וּת וְאִשָּׁם֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וְהָי֥וּ דֵרָא֖וֹן לְכָל־בָּשָֽׂר׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

כה וגו'. שב הנביא להוכיח הרשעים:השמים כסאי. ידענו כי כבוד השם מלא השמים והארץ, והטעם כי מן השמים תבאנה הגזרות על כל העולם כולו, כאשר תצאנה מלפני המלך בשבתו על כסאו:הדום רגלי. כי ברשותי הוא ושלי, ואחר שהכל שלי, אי זה בית:ואי זה מקום. כפול בטעם:ואת וגו'. והנה טעם אחר כי הוא ברשותי ושלי, כי זה הכסא וההדום אני עשיתים:ויהיו כל אלה. דבק עם ידי עשתה:ואל זה אביט. הטעם אף על פי שהשמים כסאי, אביט אל עני ונכה רוח וטעם אביט אשים עיני עליו, והנה הפך אעלים עיני מכם (ישעיהו א' ט"ו):שוחט וגו'. הטעם כי אביט אל חרד אל דברי, לא אל המקריבים עולה, ומעשיהם רעים, והנה שוחט השור כאילו יכה איש, הטעם דם יחשב, כי אין העולה קרבן כהוגן, או יהיה מכה איש לא מכת מות רק מכת פצע וחבורה:זובח השה. לפני, כאילו הורג כלב:והנה עורף שהוא מלרע פועל, וטעם לכרות העורף וכן וערפו שם (דברים כ"א ד'), וכאשר הוא שם הנה [צ"ל הנו מלעיל]:מעלה מנחה. כאילו העלה דם חזיר:מזכיר לבונה. מגזרת אזכרה (ויקרא ב' ב'), כאלו מברך און:וטעם גם המה, תחסר מלת אבותיכם וכן הוא, כי אבותיכם גם המה:גם אני. בתעלוליהם מגזרת עלילות דברים (דברים כ"ב י"ז), והטעם בעלילו' שיבא עליהם, או מגזרת ויתעללו בה (שופטים י"ט כ"ה), להתעולל (שמואל א' ו' ו'):ומגורתם. יראת', כמו ויגר מואב (במדבר כ"ב ג'):מנדיכם. מרחיקים אתכם, ומתבל ינידוהו (איוב י"ח י"ח), ויש אומרים שאתם חשובים מנודים בעיניהם:וטעם אחיכם. שהוא יותר קשה:יכבד יי. אמר רבי משה הכהן כי הוא מלשון כבדות, והטעם כי הוא כבד עליו לזכרו ולשמר חוקיו, וראייתו כי לא ימצא מלשון כבוד כי אם מבנין נפעל, כמו נכבדת (ישעיהו נ"ו ט"ו), והנה שכח יכבדו בניו (איוב י"ד כ "א) והעד יצערו [שם], והנה על פירושו הטעם ידוע, ותחס' מלת זמן, כאילו אמר עוד אביא זמן שנראה בשמחתכם והם יבושו, דברי המנדים, וכן פירוש הפסוק, אמרו אחיכם למען שמי יכבד השם מי יתן ויכבד השם מגזרת כבוד ונראה בשמחתכם ונבוש אנחנו, וזה הוא טעם והם יבושו, והטעם שיאמרו שהשם לא יוכל להראות כבודו, והנה יהיה זה הכתוב דבק עם הבא אחריו, והמפרשים אמרו שאיננו לשון המנדים, ואמרו כי הוא דבר השם, כדרך נעשה אדם (בראשית א' כ"ו) ואחיכם אמרו השם והנביא:קול שאון מעיר. ציון:קול מהיכל. השם, הוא בית השם, או השמים כי יקראו היכל הקודש, וטעם קול שישמע בכל העולם נקמת השם בהם:לאויביו. הם המנדים:בטרם תחיל. מגזרת חיל כיולדה (תהלים מ"ח ז'), הטעם שיבואו בני ציון בלא טורח, כיולדה שילדה בנים בלי טורח:והמליטה. כטעם ילדה, וכמוהו שמה קננה קפוד ותמלט (ישעיהו ל"ד ט"ו), ואם הם שנים בנינים, והטעם שיבואו בני ציון בלי טורח מארבע רוחות פתאום, כאילו חלה וילדה בנים ביום אחד, והוא דבר פלא:האני אשביר. מגזרת במשבר בנים (הושע י"ג י"ג), הטעם שיש לי כח לעשות כאלה, כאילו אני אגיע היולדה על המשבר ולא אוכל להוליד, או אני שהייתי מוליד כל העולם, ועצרתי:שמחו וגו'. כל המתאבלים, בגלות, עליה:משוד. כמו ושוד מלכים תינקי (ישעיהו ס' ט"ז), והנה הטעם, שובע שמחות, כי התנחומים הפך האבלות:תמוצו. כמו מיץ חלב (משלי ל' ל"ג), ואם הם שנים שרשים:מזיז כבודה. אמר יונתן בן עוזיאל מחמד, אמר רבי משה הכהן כמו וזיז שדי (תהלים נ' י"א) והוא מעט רחוק, והנכון שאין רע לו:כי וגו'. כנהר אטה אל ציון שלום, וכנחל שוטף יבוא חיל גוים, כמו עשה לי את החיל הזה (דברים ח' י"ז):על צד תנשאו. בעת בואכם מהגלות:תשעשעו. כמו ושעשע יונק (ישעיהו י"א ח'), ובא העין בקמץ חטף בעבור היותו סוף פסוק:כאיש וגו'. לאשה רחמנות על הבן:וראיתם ושש לבבכם [צ"ל לבכם]. רמז לנשמה כי היא המרכבת הראשונה:[ועצמותיכם]. כי הם המוסדות:וזעם. פועל, ולעולם הפ"א קמוץ והעי"ן פתוח, אם היה מלעיל הנו שם, ושניהם פתוחים:באש. [דרך משל] לחרות האף, והטעם הגזירות ההוות פתע פתאום:וכסופה מרכבותיו. על דרך מלך:להשיב בחמה. כאשר יש תשובת חרון דבק עם מ"ם הוא לשבח, ועם בי"ת לגנאי:כי וגו'. דרך משל, שיבוא במשפט עמם, או הוא כמו פועל, כדרך נשבע:המתקדשים. שיתקדשו ללכת לע"ז:המטהרים. חסר תי"ו התפעל והוא מבלע בטי"ת:אל הגנות. כמו האשרות:אחר אחת/ אשרה אחת, וכתיב אחד והנה הוא עץ, כי כל אשרה עץ:וטעם בתוך שהיו סובבים את האשרה מפה ומפה, והנה הוא בתוך, או בתוך הגן:ואוכלי בשר החזיר, הטעם שהן יקדשו, וגופם מלא טומאה:ואנכי. כטעם על יי ועל משיחו (תהלים ב' ב'):באה. תחסר מלת עם [צ"ל עת] והטעם, כאשר יחשבו שיוסדו עלי, אז תבא עת לקבץ כל הגוים סביב ירושלם:וראו את כבודי. שאעשה בהן דין עד שיראו כבודי בכל העולם, וזה מלחמת גוג ומגוג:ושמתי בהם אות. זה האות לגנאי בחסרון עין, והאות חדוש שלא נראה כמוהו:וטעם פלטים שימותתו רובם, כאשר הוא מפורש בספר יחזקאל (יחזקאל ל"ח, כ"א כ"ב, ל"ט, י"א וכולי) ובספר זכריה (זכריה י"ד י"ב י"ח):והביאו. ליי, לכבוד יי שיפחדו:ברכב. ברזל:בצבים. הם העגלות, שש עגלות (במדבר ז' ג') צב:ובכרכרות. כמו שלחו כר (ישעיהו ט"ז א'), והוא מין נכבד מהגמל, והמלה כפולה:כאשר. היו מביאים ישראל את המנחה שלא תתגאל:וגם. אלה שיבואו, אקח להיות כהנים לפני ולוים:החדשים. פירשתיו (ישעיהו ס"ה י"ז):עומדים לפני. שלא יבלו כקדמונים, וטעם לפני בעבור כי השם עיקר כל עמידה:כן יעמד זרעכם ושמכם. שלא ימחה, או שמכם (שלא ימחה) כמו זרעכם, והטעם כפול והטעם [צ"ל וכמוהו] כעת יאמר ליעקב ולישראל (במדבר כ"ג כ"ג):והיה מדי. קרוב מטעם כל עת שיהיה החדש, וכמוהו, מדי עברו (מלכים ב' ד' ח'):וחדש בחדשו כמו דבר יום ביומו (שמות ה' י"ג), והטעם, כל יום ויום בעתו, ומזה הכתוב למדו הקדמונים ז"ל שמשפט רשעים בגיהנם י"ב חדש, וטעם מדי שנה (זכריה י"ד ט"ז), [וטעם מדי שבת בשבתו] בפרשת ז' שבתות (ויקרא כ"ג, ט' כ"ב, כ"ה, א' י"ג):ויצאו וגו'. סביב ירושלם כי שם תופת, וזה הכתוב למדו כל החכמים שיהיה יום דין בירושלם, ורבים אמרו כי ואשם לא תכבה רמז לנשמה בהפרדה מעל גוויתה, אם לא היתה זוכה לעלות אל מלאכי השם, תשאר אצל גלגל האש, והקדמונים אמרו כי זה אחר תחיית המתים, וראייתם שאמר דניאל על הרשעים אחר שיקיצו, שיהיו לדראון עולם, והכל אמת אמרו:ומלת לדראון כמו גדוף, ויש אומרים שהם שתי מלות, ויפרשו ראון מגזרת הוי מראה ונגאלה [צפניה ג' א'], ומלת לדראון עולם (דניאל י"ב ב') יכחישם:נשלם ספר ישעיה הנביא / והודות לאין מספר לאלהי אבי / שלמדני ספר נביאו והחכים לבבי / יתמך ימיני להשלים מכתבי / באייר שנת ת'ת'ק'ה' לעולם בלוקא עיר מושבי:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך